מרוץ סמכויות בהליך גירושין

כידוע במדינת ישראל קיימות שתי ערכאות מקבילות העוסקות בענייני משפחה, בתי הדין הדתיים (לדוגמא: ליהודים בית הדין הרבני, לערבים בית הדין השרעי וכו'), ובתי המשפט לענייני משפחה.

המצב הינו אבסורד שבמדינה אחת יש למעשה 2 חוקים כי אין הפרדה בין דת למדינה. במדינתנו חלים 2 דינים: הדין האישי והדין האזרחי (הדין הטריטוריאלי).

הדין אישי: דין העדה הדתית אליה משתייך אדם. יהודים – דין תורה.

דין אזרחי טריטוריאלי: כל מי שנמצא בטריטוריה של המדינה יחול עליו דין אחד ללא קשר לדתו.

במדינתנו יש פיצול כפול בדיני משפחה. הפיצול הראשון: שאלת הסמכות – ערוץ אזרחי מול ערוץ דתי. הפיצול הנוסף: שאלת הדין – איזה דין חל בכל נושא ונושא בנפרד – דין אישי  מול דין אזרחי.

ישנה נטייה לחשוב שבית הדין פוסק רק לפי הדין האישי (דין תורה) ובית המשפט פוסק לפי הדין האזרחי (חוק יחסי ממון, חוק המזונות, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), אולם לא כך הדבר כאמור.

ישנן סוגיות משפטיות ששתי הערכאות דנות לפי אותו דין, בין אם זה הדין האישי (דין תורה) ובין אם זה הדין האזרחי, כאשר התוצאה המשפטית היא שונה בין בית הדין לבין בית המשפט, מאחר שקיים הבדל בפרשנות של הערכאות המשפטיות את אותו הדין, דבר שיוצר הבדלים בין התוצאות הצפויות בערכאות השונות, ואף בינם לבין עצמם.

בישראל קיימת דעה גורפת כי רצוי לנשים להזדרז ולהגיש תביעה בבית המשפט, ואילו לגברים מומלץ לפתוח תיק בבית הדין, לאור הסברה הרווחת שבית הדין מצדד בגברים, בעוד שבית המשפט נוטה לצדד בנשים.

ההמלצה הטובה ביותר שייתן לכם כל עורך דין לענייני משפחה היא פשוט לא להקשיב לכל אותן עצות אחיתופל.

על אף שנהוג לחשוב שאישה שמתגרשת צריכה לפנות תמיד לבית המשפט כדי למצות את זכויותיה, העניין אינו חד משמעי אלא תלוי נסיבות ותלוי שינויים שחלים ברוח הפסיקה. יש מקרים שדווקא כדאי לאישה לפנות לבית הדין, שכן רק בית הדין יוכל לתת לה את הסעדים שהיא זקוקה להם.

כולם בטוחים שאישה בוגדת מפסידה הכל בבית הדין. אבל בסך הכל היא מפסידה את כתובתה. ואם חשוב לאישה להתגרש מהר, אז דווקא עדיף לה לפנות לרבני.

לפיכך, בחירת הערכאה המשפטית תהיה על פי נסיבות ספציפיות של כל מקרה ומקרה.

סכסוך בין בני זוג יכול להידון בשתי הערכאות כאמור, אך שתי הערכאות לא יכולות לדון באותו העניין בו זמנית. לכן, עומדת בפנינו האפשרות לנקוט הליכים בבית המשפט ו/או בבית הדין, דבר שגורם למרוץ סמכויות בין שתי הערכאות, אשר כל אחת מושכת לכיוונה.

להלן מספר סוגי סמכויות שיפוט: –

א. ייחודית – סמכות ייחודית של בית דין לדון בכתובה, נישואין וגירושין (לרבות גט לחומרא לזוגות יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים ו/או פרטיים).

סמכות ייחודית של בית המשפט לדון בהתרת נישואין (במקרה של ספק יהודי או לא יהודי), מזונות יהודים בני אותו מין, חוק לקביעת גיל, חוק גיל נישואין, תביעת אבהות, תביעה להחזרת קטין חטוף, אימוץ ילדים.

ב. מקבילה – עניינים המצויים בסמכות מקבילה שניתן לדון בהם הן בבית הדין והן בבית המשפט כמו החזקת ילדים, מזונות אישה, צווי הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה. הסמכות מקבילה לבית הדין במקרה שהצדדים בהסכמה הקנו לו סמכות לדון בענייני מעמד אישי, שאין לו סמכות ייחודית.

ג. נכרכת – לבית הדין יש סמכות שיפוט אגב גירושין ייחודית בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין. בכריכה יש להבחין בין שתי קטגוריות:

1. עניין הכרוך מטבעו ומטיבו (רק משמורת ילדים) נכרך אוטומטית גם אם לא צויין במפורשות בתביעת הגירושין, ובלבד שתביעת הגירושין הוגשה ראשונה לבית הדין לפני שהוגשה תביעת משמורת ילדים לבית המשפט.
2. עניין הנכרך מפורשות בפועל – כריכה מפורשת שיש לציין בתביעת הגירושין (מזונות אישה, חינוך, ענייני רכוש, הסדר משאבים לפי חוק יחסי ממון), ובלבד שתביעת הגירושין כנה, הכריכה כנה וכדין.

על המבקש לבצע את הכריכה להוכיח קיום של שלושה תנאים מצטברים:

1. כנות התביעה – על הבעל להוכיח כי הוא בעל רצון אמיתי להתגרש ולא מתוך רצון לחסום את האישה מלפנות לבית המשפט.
2. כנות הכריכה – כריכה נחשבת לכריכה כנה אם נעשתה כדי להימנע מהתדיינויות בשתי ערכאות נפרדות ועל מנת לרכז את כל העניינים בפני ערכאה אחת.
3. הכריכה נעשתה כדין – יש לוודא כי מדובר בתביעה אשר ניתן לכרוך אליה, כאשר העיקרון המנחה בכריכה הוא "הלכת הטפל ההולך אחרי העיקר", ואומר שבמקרה שיש לערכאה כלשהי סמכות בתביעה העיקרית, יש לה סמכות לדון גם בעניינים הטפלים הנובעים ממנה.

ד. נמשכת – בסוגיות בעלות אופי מתמשך מוקנית לבית הדין/המשפט ש"דן ופסק" סמכות להמשיך באותה סוגיה בהמשך, כלומר – אין סופיות דיון ויש להצביע על שינוי נסיבות מהותי כדי לפתוח מחדש את הסוגיה שהוכרעה (מזונות אישה, מזונות ילדים, תביעה עצמאית של קטינים למזונות, חינוך ומשמורת ילדים). הסמכות הנמשכת נובעת מתוך עיקרון הכיבוד בין הערכאות.

מרוץ סמכויות בהליך גירושין – מהו?

בהליך גירושין הראשון מבני הזוג, שמגיש תביעה או פותח תיק (לאחר הגשת בקשה לישוב סכסוך – ראו מאמרי "הליך ישוב סכסוך"), הוא זה שמקבל יתרון יחסי על בן הזוג השני, והמקום בו הוגשה התביעה או נפתח התיק הוא המקום בו יתקיימו הדיונים הקשורים לסכסוך או למחלוקת.

אולם, הערכאה הראשונה שפוסקת החלטה בענייני הסמכות היא זו שגוברת על השנייה, אלא אם כן יש "טעם מיוחד" (כגון פגם בהליך של ההכרעה בסמכות).

דהיינו – אישה יכולה להגיש ראשונה תביעת רכוש בבית המשפט, והגבר הגיש תביעת גירושין אליה כרך כדין את תביעת רכוש בבית הדין אחרי האישה, ובית הדין הכריע לפני בית המשפט כי הסמכות נתונה בידיו, ובדרך זו בית הדין רכש סמכות לדון בתביעת הרכוש!

ברור לכולנו שמי שמשלם בזמן וכסף על מרוץ הסמכויות ומרוץ ההחלטות הם אנחנו – "בעלי הדין", שנאלצים לפצל הליכים בשתי הערכאות, משמע – לשלם בכפל בשתי הערכאות ולנהל הליכים כפולים ומייגעים, כי לכל ערכאה יש את האינטרסים שלה.

ומכאן המונח "מרוץ הסמכויות', שעיקרו מי מבין הצדדים בוחר ראשון את הסמכות של הערכאה המשפטית אשר הוא חושב שהיא הכי טובה בעבורו לדון בסכסוך.

האמור במאמר הינו נכון לחודש נובמבר 2019.

המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת בדני. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי כל חלק מן הנ"ל בלא קבלת הסכמתה של המחברת בכתב ומראש.

האמור במאמר אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים במאמר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה ספציפי יש להיעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום.

ניתן לתאם לפגישת יעוץ ללא התחייבות – איילת בדני, עו"ד ומגשרת לענייני משפחה, ירושה ומקרקעין משנת 2002, מוסמכת לעריכת ייפוי כוח מתמשך וגירושין בשיתוף פעולה.