חשוב לכם לחסוך אלפי שקלים בתשלום מס שבח במכירת דירתכם? חשוב לכם לדאוג שגם יורשיכם ישלמו כמה שפחות מס שבח? אם התשובה היא חיובית, אז חשוב שתקראו מאמר זה, תתכוננו כבר היום לקראת המועד שתחליטו למכור את דירתכם ותתחילו כבר היום לשמור על קבלות!

נכון ליום כתיבת מאמרי זה ניתן למכור את הדירה היחידה שלנו בפטור ממס שבח. אולם, כאשר יש לנו ו/או ליורשינו יותר מדירה אחת, אז יש לשלם מס שבח שיכול להגיע למאות אלפי שקלים!

מס שבח משולם על הרווח של המוכר בעת מכירת הזכות במקרקעין.

לדוגמא: מוכר מכר זכות במקרקעין, בסכום של 1,000,000 ₪, הזכות נרכשה על ידו ב-800,000 ₪, אז 1,000,000 – 800,000 = השבח על הנכס, 200,000 ₪.

כלומר, המוכר הרוויח ממכירת הנכס 200,000 ₪. ואולם, מסכום זה, יש לנכות הוצאות מותרות בניכוי ולהוסיף פחת (במקרים המתאימים).

ישנה רשימה של הוצאות אשר השביחו את הנכס או שימשו לצורך רכישתו/מכירתו, אשר בזמן אמת לא עולה בראשנו בכלל לשמור אותם, אולם ניכוי הוצאות אלה עשויות להקטין את השבח שתצטרכו לשלם כמוכר, לעיתים באלפי ובמאות אלפי שקלים. החישוב הוא ההפרש + ניכוי ההוצאות + הוספת הפחת (במקרים המתאימים), הוא "יתרת שווי הרכישה" (לפי סעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין).

להלן רשימה חלקית בלבד וכוללת את ההוצאות הנפוצות יותר שצריך להוכיחן באמצעות קבלות כדי למנוע מחלוקות עתידיות לגבי ההוצאה מול רשות המסים:

• כל ההוצאות שהוציא המוכר מיום הרכישה ועד ליום המכירה – לשם השבחת המקרקעין הנמכרים כולל – שווי העבודה להשבחת המקרקעין. דוגמא: שיפוץ שהשביח את הנכס. ואולם, רצוי לשמור קבלות על מנת לצרפן לשומה. צירוף קבלות מונע מחלוקות עתידיות לגבי ההוצאה מול רשות המיסים.
• אגרות ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות במקרקעין לפי תקנות העברת מקרקעין (אגרות), תשט"ז – 1956, או לפי תקנות שהיו בתוקף בעת העברת המקרקעין על שם המוכר.
• אגרות ששילם המוכר לרשויות המקומיות לפי חוק הרשויות המקומיות (אגרת העברת מקרקעין), תשי"ט – 1959.
• דמי תיווך ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות (אך לא יותר מ2% מגובה התמורה ברכישת הזכות במקרקעין).
• דמי תיווך ששילם המוכר בקשר למכירת הזכות במקרקעין (אך לא יותר מ-2% מהתמורה שקיבל בעדם).
• שכר טרחת עורך דין ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות במקרקעין ומכירתה.
• שכר טרחת שמאי ששולם בקשר לרכישת הזכות במקרקעין, השבחתה ומכירתה.
• שכר טרחת מודד מוסמך ששולם בקשר לרכישת הזכות במקרקעין, השבחתה ומכירתה.
• מס רכוש ששולם / מס רכוש עירוני / ארנונת רכוש המשתלמת לרשות מקומית.
• במכירת חכירה – הוצאות על רישום השעבוד על זכות החכירה, דמי חכירה ודמי היוון.
• אם ישנה משכנתא על המקרקעין הנמכרים – עמלות ששילם המוכר לבעל המשכנתא בעד הסכמתו לאותה המכירה – עד 2% מסכום המשכנתא.
• תשלומי ריבית ריאלית על הלוואה שקיבל המוכר כאשר המועד הנלקח בחשבון הוא מיום הרכישה ועד 90 יום לאחר מועד המכירה ובלבד שההלוואה עומדת בתנאים הבאים: 1. מדובר בהלוואה לצורך רכישת הזכות במקרקעין או השבחתה של הזכות או לצורך פירעון יתרת הלוואה. 2. ההלוואה אינה מקרוב (לרבות איגוד השולט בו ואיגוד שבשליטת השולט בו).
• פחת.
• סכום אינפלציוני.
• כאשר מדובר בזכות שניתנה ללא תמורה – יותרו בניכוי גם הוצאות שהוציא הבעלים הקודם וזאת מאחר והמוכר נכנס בנעליו של הבעלים הקודם לצורך יום הרכישה ושווי הרכישה.

האמור במאמר הינו נכון לחודש ינואר 2022.

האמור לעיל אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים במאמר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה ספציפי יש להיעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום.

ניתן לתאם לפגישת יעוץ ללא התחייבות – איילת בדני, עו"ד ומגשרת לענייני משפחה, ירושה ומקרקעין משנת 2002, מוסמכת לעריכת ייפוי כוח מתמשך וגירושין בשיתוף פעולה.

כולנו מכירים את הביטוי הידוע "הקדים תרופה למכה", דהיינו – נקט מבעוד מועד צעדים שנועדו להתמודד עם קושי צפוי.

מקור הביטוי הוא במדרש על סיפור מגילת אסתר. על פי המסופר בתלמוד (מגילה יג ב), הקב"ה דאג מראש שבספרי ההיסטוריה של הממלכה יירשם שמו של מרדכי היהודי כמציל המלך, ובכך "הקדים רפואה למכה", והבטיח שהיהודים יינצלו מן הגזירות.

כך נוהג הקב"ה תמיד בקשר לעם ישראל, שלפני שנגזרת עליהם גזרה רעה כבר מוכנה התרופה לכך, כאשר תפקידנו לעשות השתדלות ולהימנע מסכסוכים משפטיים עתידיים.

במקרים רבים אנשים נאלצים לעבור מסכת ייסורים בהליכים משפטיים שברובם הם מבינים בדיעבד כי אילו הם היו נוקטים הליכים מקדמיים ועורכים מסמכים משפטיים אצל עו"ד מומחה, ייתכן כי היו נמנעים מהם הוצאות כספיות והרבה עגמת נפש.

הנני עו"ד ומגשרת משנת 2002 וחדורת אמונה לעשות את הדברים אחרת. היעד שלי בחיים הוא לפתור סכסוכים ומחלוקות בדרך של שלום, שקיפות והוגנות, ולהנגיש מידע לגבי המסמכים המשפטיים החשובים שרצוי שכל אחד מאיתנו יערוך כדי לקבל אחריות על חיינו ולנסות להימנע מסכסוכים בעתיד – מה שנקרא "להתכונן לפני ליום שאחרי".

לדאבוני, למדתי עם הזמן שלא תמיד ניתן להוציא את הצדק בערכאות המשפטיות. הן מניסיוני כעורכת דין והן ובעיקר מניסיוני האישי במסגרת הליך גירושין מורכב שעברתי.

לכן, שמתי לעצמי מטרה להשכין שלום בין איש לרעהו בכל תחום ובפרט כאשר מדובר בבני משפחה, ולשם אני חותרת בכל דרך אפשרית.

לפיכך, על מנת לסייע לאנשים להימנע מסכסוכים משפטיים עתידיים אני מעניקה מעטפת שלמה של שירותים ומסמכים משפטיים, שעליהם נאמר גם הביטוי "יפה שעה אחת קודם" כגון:

1. הסכמי גירושין או הסכם שלום בית לחילופין גירושין (כן…כן… לא חייבים ישר להתגרש) במסגרת הליכי גישור או ניהול מו"מ עם הצד השני. בדרך זו אתם אלה שמחליטים מה יהיה כתוב בהסכם שלכם ולא משאירים זאת להחלטת השופט. כמובן שבדרך זו אתם חוסכים זמן יקר וכסף עם מינימום פגיעה רגשית בכם ובילדיכם.
2. הסכם ממון לזוגות לקראת נישואין/זוגות נשואים בדגש על זוגות בפרק ב' – הסכם שהוא הרבה מעבר להסדר בנוגע לרכוש וקצרה היריעה.
3. הסכם חיים משותפים לידועים בציבור – גם אם אתם חושבים שאתם לא ידועים בציבור, בימ"ש עלול לראות אתכם כידועים בציבור בהגדרה המשפטית וכשותפים לרכוש ולחובות, אפילו אם לא הייתה כל כוונה לכך מצדכם.

כבר היו מקרים שבית המשפט הכיר בזוג כידועים בציבור שהיו יחד 3 חודשים בלבד!!, אז למה לקחת סיכון בעצמכם ולהגדיל סיכוי של סכסוך בין ילדיכם לבין בן הזוג שנותר בחיים?

1. הסכמי הורות – למי שמתעניין בהבאת ילדים לעולם עם שותף להורות (לא בן זוג) מונע הרבה חילוקי דעות.
2. צוואות אישיות לכל סטטוס לרבות גרושים. גם לאחר הגירושין ייתכן מצב בו הגרוש/ה עלול/ה לקבל את רכושכם על פי החוק.
3. צוואות הדדיות לזוגות נשואים ו/או ידועים בציבור שרוצים להבטיח בלעדיות על הרכוש מבלי שילדינו יהפכו להיות שותפינו לרכוש לפי החוק, מה שמאפשר להם לחלק את הרכוש בעודנו בחיים. במקרה שיש ילדים קטינים יורשים – כל פעולה תידרש לאישור בית המשפט.
4. הסכם בין יורשים – רלוונטי במקרה שרוצים להגיע להסכמות שונות לגבי חלוקת הרכוש ולחסוך במסים.
5. ייפוי כוח מתמשך המהווה חלופה לאפוטרופסות, הינו מסמך חובה לכל אדם כי הוא מעניק לנו את הזכות להחליט בעצמנו כיום כיצד ינוהלו עניינינו האישיים, הרכושיים והרפואיים ומי ינהלם ביום שחלילה וחס לא נוכל לקבל החלטות בעצמנו. תחשבו לעצמכם – מי לא היה רוצה שתהיה לו שליטה על חייו גם כאשר הוא לא יהיה צלול בדעתו?
6. מסמך הבעת רצון – מאפשר לזוגות הורי קטינים (דוגמת המקרה של הילד איתן בירן, אסון הרכבל באיטליה), חד הוריים ולאפוטרופוס שהוא בן משפחה של החסוי, להביע את רצוננו מי יהיה מחליפנו, כאשר לא נוכל עוד לתפקד.
7. עסקאות במקרקעין (נדל"ן) – הינו תחום הכרחי בעיניי לעו"ד העוסק בדיני משפחה וירושה, כדי שניתן יהיה לבחון כל מקרה לגופו אם עדיף לבצע למשל עסקת העברה אגב גירושין לזוגות מתגרשים או מכר רגיל, עריכת הסכמי מתנה בחיים או לכלול את הנכס בצוואה ועוד.

המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת בדני. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי כל חלק מן הנ"ל בלא קבלת הסכמתה של המחברת בכתב ומראש.

האמור במאמר אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים במאמר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה ספציפי יש להיעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום.

ניתן לתאם לפגישת יעוץ ללא התחייבות – איילת בדני, עו"ד ומגשרת לענייני משפחה וירושה ומקרקעין משנת 2002, מוסמכת לעריכת ייפוי כוח מתמשך וגירושין בשיתוף פעולה.

כאמור במאמרי "מרוץ סמכויות בהליך גירושין" בחירת הערכאה המשפטית תהיה על פי נסיבות ספציפיות של כל מקרה ומקרה.

ובכל זאת, להלן מספר הבדלים עקרוניים בין שתי הערכאות:

• סדרי הדין

הבדל ראשוני בולט בין שתי הערכאות הוא בהתנהלות וסדרי הדין כאשר מוגשת בפניהם תביעה.

בבית משפט – הכל בכתב! קיימת חובה להגיש תצהיר בכל מסמך המוגש. השיח הוא יותר בין השופט לבין באי כוח של בעלי הדין, ופחות עם בעלי הדין.

בבית דין – אין צורך בהגשת תצהירים ו/או כתבי טענות. הכלל התלמודי – "מפיו ולא מפי כתבו" מתייחס לעדים – במצב זה אפשר תמיד להפתיע את הצד השני כי לא רואים תצהיר מראש. קולו של הלקוח נשמע בעיקר בפני הדיינים.

עקרון התקדים המחייב

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט לרבות בית המשפט לענייני משפחה, זולת בית המשפט העליון.

פסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה.

פסקי דין של בית משפט אינם מחייבים בתי משפט באותה דרגה. הם אינם בגדר תקדים מחייב, אך פעמים רבות ניתן להביאם כסיוע לטענה המועלית בפני בית המשפט.

מנגד, בתי הדין הרבניים האזוריים לא מחויבים להלכות בית הדין הגדול, וכל הרכב בבית הדין הגדול יכול לפסוק הלכה הנוגדת הלכה שנפסקה על ידי הרכב אחר בגדול.

• מזונות אישה

האישה יכולה לבחור להגיש תביעת מזונות אישה בבית המשפט או בבית הדין. שתי הערכאות פוסקות לפי הדין האישי (דין תורה).

אולם, הפרשנויות של 'הדין האישי' שונות בין שתי הערכאות – בית המשפט דן בעיקר לפי תקדימים של בית המשפט העליון (עקרונות השוויון), ואילו בית הדין מעיין במקורות ההלכה, ואינו רואה עצמו כבול לתקדים של ערכאה כלשהי.

שאלת המזונות מוכרעת בהליך דו שלבי. קודם נבדקת השאלה האם זכאית האישה למזונות באופן עקרוני, ורק אחר כך מהו גובה המזונות המגיע. לעיתים, אמנם זכאית האישה למזונות, ואולם בפועל, למשל בשל הכנסתה, לא תקבל כל סכום ממשי.

התנאי לזכאות למזונות אישה:

השאלה הראשונה מובילה בעצם לשתי שאלות נפרדות. האחת, האם מדובר בכלל במצב אישי המעניק זכות למזונות, כלומר האם מדובר בנישואין תקפים. והשנייה, האם לא התרחש אירוע או נעשה מעשה כלשהו הפוטר את הבעל מחובת המזונות.

השאלה הראשונה נוגעת לדיני נישואין, השאלה השנייה מתייחסת לסוגיית "המורדת".

כלומר, לאחר שנקבע שמדובר בנישואין תקפים וכשרים יש לבחון אם לאישה יש עילת גירושין מוצדקת וכי הם גרים יחד, אלא אם האישה מוכיחה שיש לה סיבה שהיא אינה מתגוררת עימו (במקרה של אלימות) לפי בית הדין. ככלל, אם הגבר עוזב את הדירה – חייב במזונות האישה, אם האישה עוזבת – היא מאבדת את מזונותיה, אלא אם הוא אלים.

בבית המשפט – המגורים המשותפים הם אמנם יוצרים את חובת המזונות, אולם מספיק סיבה קלה כ"נוצה" לעזיבת האישה את הבית ולחיוב הבעל במזונות אישה (פס"ד מילר).

גובה המזונות:

הכלל הבסיסי על פי הדין האישי הוא "עולה עמו ואינה יורדת עמו", כלומר: הבעל חייב לתת לאישה, כל זמן שהיא נשואה לו, רמת חיים בהתאם לרמת החיים בה חיו לפני הפירוד.

בבית המשפט – הכנסותיה בפועל, פוטנציאל השתכרותה והוצאותיה של האישה נבחנים לצורך קביעת מזונותיה.

בית הדין – לא מדקדק, אלא קובע את סכום מזונות על דרך האומדנה. "צאי מעשה ידיך במזונותיך". הבעל אמור לקבל את הכנסות האישה תמורת המזונות. אישה יכולה להגיד "אינני ניזונת ואיני רוצה", ואז הבעל לא חייב ליתן לה מזונות.

• חלוקת רכוש

הדין החל בענייני רכוש על שתי הערכאות – הלכת השיתוף (לגבי זוגות שנישאו לפני ינואר 1974) או לפי חוק יחסי ממון (לגבי זוגות נשואים אחרי ינואר 1974 או שהינם לקראת נישואין, ובלבד שלא חתמו על הסכם ממון).

חוק יחסי ממון – חוק שקובע הסדר איזון משאבים של הרכוש שנצבר אחרי הנישואין שהוא שייך לבני הזוג בחלקים שווים (גם אם הוא רשום רק על שם אחד מהם), למעט ירושות, מתנות ונכסים שהיו לבן הזוג מלפני הנישואין.

חזקת השיתוף – יציר פסיקה, החזקה היא שהצדדים הסכימו על שיתוף ברכוש בחלקים שווים אלא אם הוכח אחרת.

בהקשר ל'ידועים בציבור' – הסמכות היא רק לבית המשפט. חלה הלכת השיתוף ויש להוכיח את עצם היותם ידועים בציבור (חיי משפחה, משק בית משותף – מאמץ משותף) וכוונת שיתוף ספציפית לגבי כל נכס, ככל שלא חתמו על הסכם ממון.

ישנם מקרים שישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא תהיה שוויונית של הרכוש (סעיף 8 לחוק יחסי ממון) כגון: אלימות והברחת רכוש.

בית המשפט הוא הערכאה המועדפת בד"כ עבור נשים בכל הקשור לחלוקת הרכוש, מוניטין, זכויות סוציאלית ומזונות אישה.

בבית הדין – מוסמך לדון ברכוש אם נכרך מפורשות לתביעת הגירושין כדין. הסכמת הצדדים לא מספיקה כדי לדון אחרי הגירושין (פס"ד סימה לוי).

בית הדין דן כביכול ברכוש לפי הדין האזרחי בהתאם לחוק יחסי ממון ולהלכת בבלי (הלכת השיתוף), אולם הוא לעיתים מכניס את הפרשנות של הדין האישי לתוך הדין האזרחי.

• פירוק שיתוף/מדור ספציפי

לבית הדין סמכות ייחודית האישה יכולה לקבל צו למדור ספציפי במסגרת תביעה למזונות אישה או תביעה לשלום בית.

ואולם אף על פי שהבעל חייב לספק לאשתו מדור לפי כבודה, הוא אינו חייב לספק לה מדור ביישוב שגרה בו בעבר, והוא יכול לשנות את מקום המגורים ליישוב אחר. רק אם בית הדין התרשם שיש סיכוי לשלום בית.

ככלל, בית הדין מאפשר לאישה לגור בדירה של בני הזוג לעיתים עד תום הליך הגירושין, וכך נמנעת מכירת הדירה לפני מתן הגט. לכן, יש מקרים שאישה תעדיף לפנות בתביעה למזונות אישה ולמדור ספציפי לבית הדין במקום להגיש תביעה לפירוק שיתוף המקרקעין לבית המשפט.

בבית המשפט אין הליך של צו למדור ספציפי, אלא רק תביעה לפירוק שיתוף.

עלולה להיווצר התנגשות בין פסק דין של בית משפט אשר יחייב את מכירת הדירה לבין בית הדין אשר יתן צו מניעה כנגד הפירוק במסגרת סמכותו לפסוק מזונות. בהתנגשות בין שתי הערכאות – המדור הספציפי יגבר.

• החזקה וחינוך ילדים

שתי הערכאות דנות בנושא החזקת (משמורת( הילדים על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

משמורת ילדים היא העניין היחיד, אשר הוכר על ידי בית המשפט כעניין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בגט, מאחר ואין כל אפשרות להפריד את החיים המשותפים מבלי להכריע בשאלה אצל מי יישארו הילדים.

כלומר, אם הוגשה תביעת גירושין הסמכות הייחודית לדון בעניין משמורת הילדים תהיה לבית הדין, בתנאי שאכן תביעת הגט קדמה לתביעה בעניין זה בבית המשפט.

אם יתעוררו בעתיד מחלוקות בין הצדדים לעניין זה גם אז הן יידונו בבית הדין.

ואולם, חינוך הילדים אינו כרוך מעצם טיבו וטבעו לגט, ולכן אם מגיש התביעה בבית הדין לא כרך עניין זה במפורש בתביעת הגט שלו, הצד השני חופשי לפתוח הליכים בבית המשפט.

הדבר יוצר מצב אבסורד בו צד אחד הגיש תביעה לגט בבית הדין ועל כן תידון שם גם שאלת משמורת הילדים, ואילו הצד השני הגיש תביעה בעניין חינוך הילדים בבית המשפט.

בן הזוג שהחזיק בילד לפי הכרעת בית הדין יחויב לחנכו לפי הכרעת בית המשפט.

כשמוגשת תביעת להחזקת ילדים בבית המשפט היא כוללת גם את עניין החינוך באופן אוטומטי, לעומת זאת כאשר מוגשת תביעה לבית הדין אשר הינו הסמכות החריגה, אז רק אם יציינו במפורש כי הכוונה גם לחינוך הילדים רק אז יוכל בית הדין לדון בכך.

שתי הערכאות לוקחות בחשבון שיקולים של עקרון טובת הילד וחזקת הגיל הרך (ילדים צעירים מגיל 6 יהיו בחזקת האם מלבד מקרים חריגים). אולם בית המשפט נוטה יותר למצוא את נקודת השוויון בין שני ההורים בכל הנוגע למשמורת על הילדים עם השינויים בחוק חזקת הרך ועל פי המלצות ועדת שניט.

לעומת זאת, בבית הדין חל העיקרון הבת – אצל אימה לעולם והבן – אצל אביו כל זמן שזה לא סותר את טובת הילד. בפרקטיקה – בית הדין פועל לפי תסקיר פקידת הסעד.

שתי הערכאות נעזרות בחוות דעת של עובדת סוציאלית, פסיכולוג, ומבחני מסוגלות הורית.

• מזונות ילדים

הדין האישי (דין תורה) חל על מזונות ילדים, כאשר סמכות הדיון המקורית היא לבית המשפט.

עד לפסיקה תקדימית אחרונה בחודש יולי 2017, האב היה נושא במזונות הילדים באופן אבסולוטי, ללא קשר ליכולת הכלכלית של האב.

בעקבות מהפכה בתחום דיני המזונות נקבע לראשונה על ידי בית המשפט העליון כי אב לא ישלם מזונות כאשר משמורת הילדים משותפת ורמת ההשתכרות דומה.

לפי הפסיקה הרווחת החל מגיל 6 – על שני ההורים לשאת בתשלומי מזונות הילדים, וזאת לפי רמת ההשתכרות של כל אחד מהם, היכולת הכלכלית של כל אחד מהם, וגם ביחס לזמני השהייה של כל אחד מהם עם הילדים.

לפני הגיע הילדים לגיל 6 – האב נושא במזונות, אולם מתחשבים בזמני השהות של הילדים אצלו ומפחיתים בהתאם במזונות.

בבית המשפט – האישה תימצא כשווה לבעל ביכולתה לשאת בנטל המזונות מכוח עיקרון השוויון.

לבית הדין הייתה סמכות מקבילה לדון במזונות ילדים רק אם ניתנה הסכמת שני הצדדים. מזונות ילדים אינם ניתנים לכריכה במסגרת תביעת הגירושין, אלא רק מזונות השבה אפשר לכרוך (הלכת שרגאי).

בחודש ספטמבר 2019 פסק העליון כי הלכת שרגאי נותרה בעינה, לפיה הסמכות המקורית היא לבית המשפט. כלומר, להורה האחר ולילדים יש זכות להעביר את הדיון במזונותיהם לבית המשפט גם אם אחד ההורים הגיש תביעת מזונות ילדים לבית הדין יחד עם תביעת גירושים, וזו תגבור על התביעה שהוגשה לבית הדין.

כלומר, בית הדין ירכוש סמכות אך ורק אם קיימת הסכמה של בני הזוג להידון אצלו, ואם נכרכו כדין לתביעת הגירושין מזונות השבה. בכך עצר העליון את "מרוץ הסמכויות" בכל הנוגע לתביעות מזונות ילדים.

נוכח האמור לעיל, מובן כי עורך דין מומחה לענייני משפחה יצטרך לבחון היטב את נסיבות המקרה שיגיע לפתחו ולהתאימו לערכאה המשפטית המתאימה כדי לפעול לטובת לקוחו על הצד הטוב ביותר.

האמור במאמר הינו נכון לחודש נובמבר 2019.

המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת בדני. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי כל חלק מן הנ"ל בלא קבלת הסכמתה של המחברת בכתב ומראש.

האמור במאמר אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים במאמר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה ספציפי יש להיעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום.

ניתן לתאם לפגישת יעוץ ללא התחייבות – איילת בדני, עו"ד ומגשרת לענייני משפחה, ירושה ומקרקעין משנת 2002, מוסמכת לעריכת ייפוי כוח מתמשך.