צוואות וירושות – כללי

לפי חוק הירושה עם מותו של אדם, עוברים כל הנכסים ("העיזבון") שהותיר אחריו ליורשיו על פי הדין ההופכים להיות בעליהם החוקיים אם לא הותיר אחריו צוואה הקובעת מי יירש אותו. גם חובותיו של המוריש עוברים ליורשיו, אך רק עד כדי השווי של מה שקיבלו בירושה.

שיטת הירושה בישראל מתבססת על קשרי הדם בין אבות לבנים, ולפיה יורשיו של הנפטר הם קרובי המשפחה הקרובים אליו ביותר – בני זוג (הקרוב היחידי שאינו קרוב בקשר דם), הורים, צאצאים, או קרובי משפחה אחרים, על פי סדר הירושה.

לפיכך, במקרה שהבעל הלך לעולמו והאישה נותרה בחיים, לפי הדין הקיים, בת זוגו של המוריש נוטלת את המיטלטלין כולל הרכב השייך, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, כאשר לגבי העיזבון, במקרה שהמוריש הניח במותו ילדים – בת הזוג תירש חצי מהעיזבון, והילדים ירשו את החצי הנותר משאר העיזבון בחלקים שווים ביניהם.

ומה קורה כאשר למנוח ולבת הזוג אין ילדים משותפים? או מה קורה כאשר שלמנוח יש גם בת זוג ידועה בציבור?

האם בת הזוג יורשת את כל העיזבון? התשובה היא שלילית.

למידע נוסף בנושא זה – ראו מאמרי "מי הם יורשים חוקיים לפי חוק הירושה?

חוק הירושה נכנס לתוקף מיד עם פטירתו של ההורה הראשון, לכן מי שמעוניין שלא יהיו לו שותפים לרכושו חייב לערוך צוואה אישית או הדדית, לפי העניין, בעודו בחיים ולהחליט בעצמו כיצד יחולק עזבונו ומתי.

למידע נוסף בנושא זה – ראה מאמרי "למה חשוב לחתום על צוואה?".

על מנת שיורשים יוכלו לממש את הירושה, יש לפתוח הליך שנקרא "בקשה לצו ירושה" או לחילופין "בקשה לצו קיום צוואה" במקרים בהם יש צוואה, מאחר שללא צו שיפוטי לא יוכלו היורשים לקבל את ירושתם.

יש להגיש את הבקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושה במקום מושבו של המוריש, ואם לא היה בישראל לפי מקום הימצא נכס מנכסי העזבון או לאחד מבתי הדין הרבניים וצו זה יצהיר על זהותם של היורשים.