הסכם חלוקת עיזבון

חוק הירושה מתווה שתי דרכים לחלוקת עיזבון. הראשונה והעדיפה היא בדרך של הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים, ואילו האחרת היא בדרך של חלוקה על פי צו בית משפט, אשר יידרש לכך במקרה שאין הסכמה בין היורשים על הסדר החלוקה, ורק לאחר שהובאה לפניו תכנית לחלוקת הנכסים על ידי מנהל העיזבון.

הסכם חלוקת עיזבון מדבר, למעשה, על החלפת נכסי העיזבון השונים בין היורשים, כאשר הסיבה המרכזית שיורשים יחפצו לפעול לעריכת הסכם חלוקת עיזבון נעוצה בשיקולי מיסוי ובעיקר מיסוי מקרקעין.

ההסכם יכול לכלול הסדר של חלוקה בפועל של נכסי עיזבון, הסדר של מכירת נכסי העיזבון או חלק מהם ליורשים אחדים, אם נכס העיזבון אינו ניתן לחלוקה או שהוא מהווה יחידה אחת, מנגנון של פיצוי כספי תמורת ויתור על חלק מהעיזבון וכו'.

ההסכם יכול להתייחס לכל נכסי העיזבון או רק לחלקם. כלומר, בהסכם ניתן לסטות מהוראות החלוקה של הצוואה.

כך למשל, אם לזוג שהלך לעולמו שלושה ילדים ועיזבונם של ההורים שציווי שיחולק לשלושת ילדיהם שווה בשווה כולל דירת מגורים שלהם וסכום כסף של 600,000 ₪.

לפי הצוואה – כל אחד מהילדים יירש 1/3 מן הדירה ועוד 200,000 ₪.

אולם האחים יכולים להסכים ביניהם על חלוקה אחרת.

למשל, הם יכולים להחליט כי לאחר שתוערך הדירה על ידי שמאי רק אחד מהאחים יקבל את הדירה לעצמו ובתמורה יוותר על חלקו בסכום הכסף שיירש ויפצה את אחיו בסכום המהווה ההפרש בין תחשיב חלקם של שני אחיו בדירה לבין חלקו בסכום הכסף.

לחילופין, האחים יכולים לוותר על חלקם בדירה ולהחליט שרק אחד האחים יקבל את הדירה ואת חלקו בסכום הכסף לאור מצבו הכלכלי הקשה.

ישנם אפשרויות נוספות, כמובן. הכל תלוי ברצון הצדדים להסכם.

חשוב לציין, כי פעולת הורשה, אינה נחשבת כעסקה במקרקעין, ולפיכך אף הליכי העברה במסגרת הסכם חלוקת עיזבון – נחשב לחלק מהליך ההורשה ואינו חייב בכל מס.

אולם, חשוב מאוד להימנע מכל חלוקה של עיזבון, ולו חלוקה חלקית, במצבים בהם חפצים לערוך הסכם בין יורשים לחלוקת העיזבון.

כאשר מבוצעת חלוקה חלקית של העיזבון, ניתן לראות בהסכם החלוקה – כסוג של הסכם בין בעלי נכסים ולא כהסכם ראשוני לחלוקה, דבר שיכול למנוע את כל היתרונות המיסויים של הסכם שכזה.

למידע נוסף – ראו מאמרי "למה חשוב לחתום על הסכם חלוקת עיזבון?״.