הסכם חיים משותפים – ידועים בציבור

ידועים בציבור הם בני זוג שהיחסים ביניהם דומים ליחסים בין בני-זוג נשואים, אך הם אינם נחשבים לנשואים מבחינה משפטית. ההגדרה של בני זוג ידועים בציבור אינה מוגדרת בחקיקה, אלא בפסיקה אשר הינה דינאמית ומתפתחת וגמישה ביחס לידועים בציבור תוך התייחסות לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה, דהיינו – כיצד ראו בני הזוג את מערכת היחסים שביניהם במהלך הקשר.

זוגות יכולים לא לראות את עצמם כידועים בציבור ואף לחתום על הסכם המצהיר שהם אינם ידועים בציבור, אולם בית המשפט יכול לסבור אחרת ולקבוע כי אף בני זוג שניהלו חיים משותפים, אפילו של חודשים בודדים, יכולים ליהנות מהזכויות של ידועים בציבור.

בני זוג אף עשויים להיות מוכרים כידועים בציבור, גם אם לא התקיימו חלק ממאפייניו המקובלים של קשר זוגי, כמו יחסי אישות ונאמנות הדדית, מגורים משותפים קבועים.

כך למשל בית משפט הכיר בזוג שחי ביחד 3 חודשים בלבד (!), כי די בביקורי בני הזוג אצל ילדיהם, בנסיעותיהם המשותפות וברכישת הריהוט על ידי שניהם, העברת חלק מהמיטלטלין לבית המנוח, מימון משק הבית המשותף על ידי המנוח ו/או שניהם יחדיו, כדי להצביע על כוונת המנוח לקיים חיי משפחה וליצור משק בית משותף, והכיר בבת הזוג כאלמנתו של המנוח וידועה בציבור, ויורשת של עזבונו.

לבני זוג הנשואים כדת משה וישראל מועד קבלת הגט הוא מועד הגירושין הרשמי, ואילו אצל ידועים בציבור הפרידה היא מיידית.

מטעם זה לגבי בני זוג ידועים בציבור קיים חוסר וודאות רב עוד יותר בסוגיית השיתוף בנכסים.

לא ברור מתי מתחילה השותפות בנכסים בין בני זוג שלא נישאו – האם זה ממועד המעבר למגורים המשותפים או ממועד הולדת ילדים משותפים או ממועד פתיחת חשבון בנק משותף וכהנה וכהנה?

גם בעניין חלוקת הנכסים לא ברור אילו מהם משותפים ואילו נפרדים?

כל עוד אין הסכם המסדיר את העניינים הרכושיים של הידועים בציבור – במקרה של פרידה אחד מבני הזוג יוכל לטעון לשותפות מוחלטת והשני יטען להפרדה מוחלטת, מה שיכול להרחיב את המחלוקת בין בני הזוג עוד יותר מזו הקיימת בקרב זוגות מתגרשים.

הדבר מקבל משנה תוקף במקרה שאחד מבני הזוג הלך לעולמו ובן הזוג שנותר בחיים עלול להיאלץ לנהל הליכים משפטיים נגד ילדיו יורשיו של בן הזוג שנפטר כדי להכירו כידוע בציבור, דבר שיכול להתייתר אילו היו נערכים הסכם חיים משותפים וצוואה תואמים.

מעבר להסדרים הרכושיים – חשוב לא פחות להסדיר נושאים אחרים שיש לתת עליהם את הדעת, כגון:

אופן ניהול משק הבית המשותף: האם יחלקו בהוצאות באופן שווה או כל אחד לפי יכולתו הכלכלית? מה קורה במקרה של מעבר לדירה בבעלות אחד הצדדים – האם ובכמה צריך להשתתף בהוצאות הבית? האם מוקנות זכויות כלשהן בדירה?

גידול וחינוך ילדים: לאיזה זרם חינוכי ישלח הילד? הוצאות הילד? מה קורה במקרה של פרידה חלילה? מי יקבל את המשמורת על הילד? הסדרי שהייה עבור ההורה שלא קיבל משמורת? הבטחת מזונות לילד?

אובדן כושר שיפוט ויכולת תיפקוד: מה קורה אם חלילה אחד מן הצדדים יפגע בתאונה, מי יחליט איזה טיפול רפואי יינקט? כיצד ניתן להבטיח שגם במקרה חירום בני הזוג יוכלו לדאוג זה לזו ולא תעלה שאלה לגבי מעמדם המשפטי זה כלפי זו?

פרידה: ניתן ליצור מנגנון של פנייה לייעוץ זוגי מקצועי לפני החלטה על פרידה סופית, וכן לקבוע כיצד ניתן לפרק את השותפות מבלי לפגוע זה בזו ופנייה לגישור טרם הגשת תביעות לבית המשפט. ניתן אף לקבוע מראש

כדי שלא תעלה שאלה לגבי המעמד המשפטי של בני הזוג ולהבטיח שיתייחסו אל בני הזוג כזוג לכל דבר ועניין וכדי להסדיר את מערכת היחסית הזוגית, המשפחתית והכלכלית, בין בני זוג ידועים בציבור ניתן (ואפילו חובה בעיני) לערוך 'הסכם חיים משותפים בין ידועים בציבור' וצוואה תואמת אצל עורך דין מומחה בדיני משפחה, כדי לוודא שהניסוח של ההסכם והצוואה אכן יבטאו את כוונותיהם והסכמותיהם של הצדדים.

עריכת הסכם חיים משותפים וצוואה תואמת חיוניים עבור כל זוג, אולם עבור זוגות ידועים בציבור שלא נישאו כדת משה וישראל, זוגות שנישאו אזרחית בחו"ל וזוגות מאותו מין ישנה חשיבות יתירה, כי זוגיותם אינה מוסדרת בחוק, כאמור, או במרשם ממשלתי כלשהו, ועבורם ההסכם מהווה מתווה של מסגרת חיים משותפים והצהרה והוכחה לזוגיותם, בה יוכלו להיעזר בכל מקום יידרשו להוכיח אותה (זכאות למשכנתאות בבנקים, ביטוח לאומי, הטבות במקום עבודה ועוד).

ככל שמישהו מבני הזוג הידועים בציבור עודנו נשוי לאדם אחר גובר עוד יותר הצורך בעריכת הסכם חיים משותפים כדי שיספק הוכחה לקיומו ומעמדו של קשר הזוגיות הנוכחי שעומד בסתירה לכאורה לזוגיות הרשומה הפורמלית.

אין חובה לאשר את הסכם חיים משותפים בפני נוטריון או בפני בית משפט לענייני משפחה, כי חוק יחסי ממון שבין בני זוג אינו חל על ידועים בציבור, אלא חוק החוזים.  אולם המלצתי לאשר את ההסכם בפני בית המשפט במקרה שאחד הצדדים יטען כנגד תוקפו של ההסכם לאחר אישורו.